יותר מעשרה ימים אנחנו נמצאים במצב נפשי בלתי אפשרי, נעים בין עצב תהומי, בלבול, גאווה וחרדה. ערוצי החדשות פתוחים מול עינינו, ובמקביל, רבים מאיתנו גולשים ברשתות החברתיות, תרים אחר כל פירור מידע שיעשה קצת סדר בבלגן, קצת היגיון בכאוס, ייתן קצת מרגוע לנפש.
קראו עוד:
המצב הזה הוא אחד המצבים הנפשיים הקשים ביותר לנפש האדם - חוסר ודאות קיצוני. לצערנו הרב, אנחנו כבר מכירים את המצב הזה. היינו בו לא מזמן, לפני שלוש שנים, כשמגפה עולמית התפשטה והשתלטה על חיינו. גם אז, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, חיפשנו כל בדל מידע על מנת להשקיט את הסערה שהתחוללה בנפשנו. ורובנו לא מודעים לעובדה שההתעדכנות התמידית הזו ממכרת, ממכרת מאוד.
במסגרת הניסיונות להכניס מעט ודאות לחיינו ולקבל מידע שיעניק לנו שליטה על המציאות, רבים מאיתנו חושפים את עצמם בימים אלה לסרטונים מזעזעים שמתעדים את מעשי הזוועה של חמאס. אם מתוך סקרנות, אם מתוך רצון כן לעזור בהסברה הלאומית, אם מתוך רצון לזהות חברים ובני משפחה שאולי מופיעים בסרטונים – ישראלים לא מעטים צפו בהם.
להודות על האמת, הסרטונים מסקרנים. זעזוע וסקרנות הם תופעות מוכרות בפסיכולוגיה, והן טבעיות לחלוטין. יש אפילו ספר של הצלם כריסטוף בנגרט בשם "פורנו מלחמה", שמכיל תמונות קשות מאוד ממלחמות, תמונות שמזכירות סרטוני סנאף המתארים רצח או פגיעה עצמית. פורנו מלחמה עלול להיות ממכר כמעט כמו פורנו רגיל, והוא מסקרן לא פחות. ובכל זאת, לא כדאי לצפות בסרטונים הללו.
מהם הנזקים שהסרטונים עלולים לגרום לנו?
מתוך הסקרנות וההתמכרות אומר לעצמו המוח שלנו שהוא מסוגל להתמודד עם התמונות והמראות. "אני חייבת לראות את זה כדי שאבין כמה הם אכזריים" או "אני חייב לראות כדי לדעת מה להעביר הלאה" הם משפטים שהמוח עשוי להשתמש בהם על מנת לספק את רצונו לפיסות מידע שיעניקו לו מעט שליטה במציאות הכאוטית. אבל המוח לא באמת מסוגל באמת להתמודד עם זוועות כאלה, והסרטונים עלולים לגרום להפרעת דחק פוסט-טראומטית משנית – Secondary PTSD.
אל תתנו לשם להטעות אתכם: המילה "משנית" מכוונת לכך שמקור הטראומה הוא משני – כלומר, לא ממקור ראשון. זה לא סותר את העובדה שאפשר לפתח הפרעת דחק פוסט-טראומתית מצפייה מרובה בסרטונים. הצפייה גם לא נותנת לנו שליטה אמיתית במציאות. מדובר באשליית שליטה בלבד.
לא כל אחד שחווה את הסימפטומים האלו כעת סובל מפוסט-טראומה. הם נפוצים בשעת לחץ. אבל אם הם מופיעים לאורך זמן, אפשר להיוועץ באיש מקצוע.
למה הסרטונים האלה לא ממש חשובים להסברה?
רבים סבורים שהסרטונים הקשים הללו מאוד חשובים להסברה הישראלית, שכן הם מוכיחים את אכזריות האויב, אבל על כל סרטון מזעזע שאנחנו נעלה, הצד השני יעלה חומר מזעזע משלו. בנוסף, בעולם של פייק ניוז ובינה מלאכותית קשה מאוד להוכיח אותנטיות, ומי שלא רוצה להשתכנע, תמונה כזו או אחרת לא תשכנע אותו.
בפסיכולוגיה קיים אפקט הזעזוע ההפוך. למשל, נמצא כי תמונות מזעזעות על קופסאות סיגריות מעלה את הסיכוי להפסקת עישון, אבל לא משנה את האמונות ואת העמדות של המעשנים. בכל מקרה, אם משתמשים בתמונות האלה במסגרת הסברתית, אפשר ורצוי לטשטש אותן.
על כל סרטון מזעזע שאנחנו נעלה, הצד השני יעלה חומר מזעזע משלו. בנוסף, בעולם של פייק ניוז ובינה מלאכותית קשה מאוד להוכיח אותנטיות, ומי שלא רוצה להשתכנע, תמונה כזו או אחרת לא תשכנע אותו
אפשר לעשות הסברה מעולה גם בלי סרטונים מזעזעים, אלא רק בעזרת מילים, גרפיקה וגם תמונות – אבל לא פורנו מלחמה. לפעמים מילים חזקות יותר מכל דימוי חזותי.
איך מצמצמים את נזקי הצפייה בסרטונים?
ההמלצה הגורפת היא להימנע מצפייה בסרטונים. אם כבר נחשפתם ואתם חווים סימפטום כזה או אחר, נסו לעסוק בפעילות אסקפיסטית (בריחה) שכוללת משהו ויזואלי כמו צפייה בסרט, בסדרה או משחק מחשב. ספורט, מוזיקה וקריאת ספר מעולים כדי להתנתק מהמצב, אבל פחות יעילים במקרה הזה. בפעילות הכוללת מסך אנחנו מנסים להחליף את המראות הקשים במראות אחרים ובכך לערבב בין החוויות ולהקשות על המוח לפתח טראומה חזותית.
במהלך השינה מעבד המוח את אירועי היום שעבר, וכשאנחנו מוסיפים עוד ועוד גירויים חזותיים אחרים, אנו מוסיפים מידע שהוא לא מאיים. כך שאם ראיתם סרטון מזעזע, שבו לראות סרט או פרק בסדרה או לשחק במחשב, וכך לא תלכו לישון כשרק מראות מזעזעים מצויים במוחכם.
איך מתנתקים מצריכה מופרזת של חדשות?
מבחינה מדעית, להתמכרות יש בסיס גנטי, כך שבני אדם שונים זה מזה בנטייה שלהם לפתח התמכרויות. יש אנשים שיותר מועדים להתמכרות, ויש שפחות. אם אתם כבר מכורים למשהו, או שהייתם מכורים בעברכם (לסיגריות, לסמים קלים, לאלכוהול וכו'), הסיכוי להתמכר לצריכה של חדשות או לצפייה בסרטונים הוא גבוה יותר עבורכם.
כדאי להתנתק מהחדשות מדי פעם לטובת פעילויות אחרות כמו טיול בחוץ, משחקי קופסה, ספורט, קריאה, הליכה או צפייה בסרט או בסדרה טובה. חשוב מאוד להמשיך ולקיים שגרה כלשהי לילדים ולמבוגרים. החוסן הלאומי מתחיל בחוסן הנפשי של כל אחד ואחת מאיתנו.